החלטה בתיק דנ"מ 1992/04 - פסקדין

           עתירה לקיום דיון נוסף בפסק-דינו של בית-המשפט העליון, ולפיו נדחה ערעורן של הוועדה לשמירה על קרקע חקלאית ושטחים פתוחים (העותרת 2) (הוועדה  לקרקע חקלאית) ושל ועדת הערר לעניין קרקע חקלאית ושטחים פתוחים (העותרת 1) (ועדת הערר) על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי בעתירתה המינהלית של המשיבה. בהחלטת כבוד הנשיא הועברה העתירה לעיוני.

           בפסק-הדין נשוא העתירה נקבע, כי הוועדה לקרקע חקלאית - שנתבקשה לתת את אישורה לתוכנית מתאר שאושרה על-ידי הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה - וועדת הערר, שבחנה את החלטתה של הוועדה לקרקע חקלאית, חרגו מסמכותן עת נדרשו לשאלת סמכותה של הוועדה המקומית לאשר את התוכנית הנדונה. זאת מן הטעם, ששאלה זו הינה, במקרה הנדון, שאלה פרשנית מורכבת וסבוכה; והוועדה לקרקע חקלאית וועדת הערר - שכשירותן היא להתמודד עם דילמות של שמירה על שטחים פתוחים וחקלאיים - אינן המסגרת המוסדית המתאימה להכרעה בה. בנוסף לכך קבע בית-המשפט, כי שתי הוועדות פעלו שלא כדין, עת - בבואן להכריע בשאלת סמכותה של הוועדה המקומית - אימצו, ככתבה וכלשונה, את חוות-הדעת שהועברה אליהן על-ידי היועצת המשפטית של משרד הפנים בנושא.   

           העתירה שלפניי מופנית, מראשיתה ועד לסופה, כנגד קביעת בית-המשפט שלפיה שגו הוועדה לקרקע חקלאית וועדת הערר עת ראו עצמן כפופות לעמדת היועצת המשפטית של משרד הפנים בשאלת סמכותה של הוועדה המקומית לאשר את התוכנית. בעניין זה נאמרו בפסק-הדין הדברים הבאים:

המערערות, המיוצגות על-ידי פרקליטות המדינה, טוענות כי הן גופים של המדינה, וככאלה הן כפופות להנחיות היועץ המשפטי לממשלה בכל הנוגע לדין החל עליהן. לטענתן, היועצים המשפטיים של המשרדים והגופים הממשלתיים השונים הם זרועו הארוכה של היועץ המשפטי לממשלה, ועל כן הן כפופות לחוות דעתו של היועץ המשפטי למשרד הפנים. טענה זו אין בידי לקבל, ככל שהיא נוגעת לוועדה לקרקע חקלאית. הוועדה לקרקע חקלאית היא רשות סטטוטורית תכנונית. יש לה פונקציות מינהליות שיפוטיות ומעין שיפוטיות... מדובר בגוף קולגיאלי המורכב מנציגים המייצגים אינטרסים שונים... הוועדה לקרקע חקלאית היא גורם שאינו "פנימי" למשרד הפנים, ואין היא כפופה להוראותיו ולתכתיביו... אין עליה לקבל את עמדת היועץ המשפטי של משרד הפנים ככתבה וכלשונה הן לעניין שיקול שמירת השטחים הפתוחים, והן לעניין סמכותם של גורמי התכנון שאת שיקול דעתם היא בוחנת.

           לטענת העותרים, אימרה זו של בית-המשפט הינה קשה, בעלת השלכות רחבות היקף "ויש בה כדי לערער את מאזן הכוחות והיחסים בין הרשות המבצעת לבין יועצה המשפטי". המשיבה - אשר הגיבה מיוזמתה לעתירה - טוענת מנגד, בין היתר, כי הדיון באימרה האמורה נושא במקרה הנדון אופי תיאורטי גרידא, שכן בית-המשפט ממילא קבע בפסק-דינו כי הוועדה לקרקע חקלאית וועדת הערר כלל לא היו רשאיות לדון בשאלת סמכותה של הוועדה המקומית לאשר את התוכנית. לאור זאת טוענת המשיבה, כי להכרעה בשאלת מידת כפיפותן של שתי הוועדות לחוות-הדעת של משרד הפנים בנושא לא תהיה נפקות מעשית על התוצאה במקרה הנדון, ועל כן, אין היא מצדיקה קיומו של דיון נוסף.

           דין העתירה להידחות. העותרים מודים בעתירתם, כי "האימרה באשר למעמדה של חוות הדעת שניתנה על ידי היועצת המשפטית של משרד הפנים כזרועו הארוכה של היועץ המשפטי לממשלה לא היתה הנימוק הבלעדי לדחיית הערעור". אכן, משקבע בית-המשפט בפסק-דינו כי הוועדה לקרקע חקלאית וועדת הערר אינן המסגרת המוסדית המתאימה להכרעה בסוגיות מורכבות הנוגעות להיקף סמכויותיה של הוועדה המקומית, הרי שהדיון בשאלה באיזו מידה הן כפופות לחוות-דעתו של היועץ המשפטי לממשלה ושל נציגיו בהכריען בסוגיות הללו, שוב אינו נדרש. הגם שהמדובר, לכאורה, בשאלה משפטית בעלת חשיבות, הרי ש"הלכה מיוסדת היטב היא מלפנינו, כי בחשיבותה של הסוגיה ההלכתית אין, ככלל, כדי להצדיק קיום דיון נוסף, מקום שלהכרעה המבוקשת לא תהיה נפקות מעשית ביחס לבעלי הדין" (דנ"א 3444/97 חיימס נ' איילון חברה לבטוח בע"מ, תק-על 97(4) 530). למותר לציין, כי ככל שניתן לראות באימרת בית-המשפט בפרשתנו משום פסיקת הלכה, תהא המדינה רשאית להעלות את טענותיה בדבר קשיותה של הלכה זו במקרים עתידיים בהם תתעורר הסוגיה הנדונה. 

           העתירה נדחית. בנסיבות העניין החלטתי להימנע מעשיית צו להוצאות.

           ניתנה היום, ז' בתשרי תשס"ה (22.9.04).

                                                                                                     המשנה לנשיא

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: